לעיתים קרובות, הנדבך המשמעותי והאמוציונלי ביותר של הליכי גירושין הוא קביעת זמני שהות עם הילדים (הסדרי ראייה לשעבר). מדובר בסוגייה רגישה במיוחד, שיש לנווט בה במומחיות, על מנת לוודא שהילדים לא יעמדו בתווך שבין ההורים המסוכסכים.
במדריך זה נבין מהם הסדרי ראייה והסדרי ראייה בגיל הרך בפרט, ונשפוך אור על האופנים שבהם ניתן לגבש הסדרים הוגנים ומאוזנים, שעולים בקנה אחד עם הוראות החוק.
מהם הסדרי ראייה?
המונח "הסדרי ראייה" כבר אינו מצוי בשימוש כיום, ובמקומו אומצו הביטויים: זמני שהות / הסדרי שהות. אז מהם זמני שהות? כאשר זוג הורים מחליטים להיפרד ולחיות בנפרד, נקבעים זמני שהות, קרי פרקי זמן קבועים אשר בהם ישהו הילדים עם כל אחד מן ההורים.
באופן אידאלי הסדרי שהות אמורים להיקבע בהסכמה בין שני ההורים במסגרת הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי ערכאה שיפוטית רלוונטית. אף על פי כן, לעיתים קרובות ההורים אינם מצליחים להגיע לכלל הסכמה בסוגייה, ועל כן ההכרעה עוברת לידי הערכאות השיפוטיות.
מי מחליט מהם זמני השהות הנכונים?
לא קיימת נוסחה חד משמעית לזמני שהות נכונים, שכן כל הסדר שהות תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה כמו גם, כמובן, בטובת הילדים. כיום, קיימים שני סוגים מרכזיים של זמני שהות –
- זמני שהות מקובלים – מפגש דו שבועי של הילדים עם האב, החל משעות אחר הצהריים ועד לשעות הערב, לרבות שהייה אצל האב מדי סוף שבוע שני ובמחצית מן החגים והחופשות.
- זמני שהות מורחבים – מפגש דו שבועי של הילדים עם האב כולל לינה, לרבות שהייה אצל האב מדי סוף שבוע שני ובמחצית מן החגים והחופשות. הסדר זה מאושר במקרים שבהם ההורים מתגוררים בסמיכות זה לזו, כך ששגרת החיים והלימודים של הילדים לא תפגע כתוצאה מן החלוקה.
מה אומר החוק על הסדרי ראייה?
על פי הוראות ס' 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, היה והורי הקטין נפרדו והחליטו לחיות בנפרד, רשאים הם להסכים ביניהם על הסדרי שהות ייעודיים – קרי מי מהם יחזיק בקטין ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין. כל זאת, בכפוף לאישור בית המשפט. ככל שלא הגיעו ההורים להסכמה, הרי שלפי ס' 25 בית המשפט יקבע הסדרי ראייה כפי שייראה לו, בהתאם לטובת הקטין ולצורך בקיום קשר הורי הדוק וסדיר בין הקטין להוריו.
במקרה של הפרת הסדרי ראייה (בין אם נקבעו בהסכמה על ידי ההורים ובין אם הוכרעו על ידי בית המשפט), הרי שמדובר בהפרה בוטה של טובת הילד, שעלולה לגרור סנקציות משמעותיות. כך, ככל שהפרת הסדרי ראייה נעשית על ידי האם, בכך שמסכלת את המפגשים בין האב לילדים, ניתן להגיש כנגדה תלונה במשטרה, ובית המשפט עשוי להטיל עליה קנס כספי. לחילופין, ככל שההפרה נעשית על ידי האב, בכך שנמנע מלפגוש את ילדיו, ניתן לפנות לערכאה שיפוטית על מנת שתאכוף את ההסדר, תטיל קנס כספי בכל מקרה של אי קיומו ואף תגדיל את דמי המזונות.
הסדרי ראיה עד איזה גיל?
בניגוד לדעה הרווחת, קביעת הסדרי שהות עשויה להיות רלוונטית לכל גיל. על פי הדין החל הסדרי ראייה בגיל הרך (קרי, עד גיל 6) מונחים על ידי "חזקת הגיל הרך", לפיה הילד יהיה תחת משמורת האם, אלא אם ההורים מסכימים להסדר אחר או בהתקיים נסיבות אחרות שלא מאפשרות לאם להיות המשמורנית הראשית. אם כן, במצב כזה, חלוקת זמני השהות מאפשרת להורה שאינו משמורן לשמור על קשר יציב ותכוף עם הילדים לאחר הפרידה.
בהמשך הדרך, לאחר שהילד עובר את גיל 6, ההורה שאינו משמורן יכול לנסות לשנות את ההסדר החל, ובכלל זאת להרחיב את היקף זמני השהייה ולחילופין לדרוש משמורת משותפת.
אילו עוד פרמטרים נמדדים בהסכם הסדרי ראייה?
הסכם הסדרי ראייה, בין אם מעוגן בהסכם גירושין ובין אם נקבע על ידי בית המשפט או בית הדין, צריך להתייחס למספר פרמטרים, לרבות אלו הבאים:
הסדרי ראייה לגיל הרך
עד גיל 6, חלה חזקת הגיל הרך, המעוגנת בס' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. כאמור, על פי חזקה זו הילד יהיה תחת משמורת של האם, אלא אם הצדדים מגיעים ביניהם להסכמה על משמורת משותפת.
הסדרי שהות מורחבים
מדובר בהרחבה של זמני שהות מקובלים, כך שהמפגש הדו שבועי של הילדים עם האב יכלול גם לינה בבית מגוריו. זאת בנוסף לשהיית הילדים אצל האב מדי סוף שבוע שני ובמחצית מן החגים והחופשות.
הסדרי ראייה ללא לינה
כאשר מדובר בזמני שהות מקובלים, הילדים זוכים למפגש דו שבועי עם האב אשר אינו כולל לינה, אלא מדי כל סוף שבוע שני. מצב זה של הסדרי ראייה נפוץ כאשר ההורים אינם גרים בסמיכות זה לזה, ומוסד הלימודים של הילד ממוקם ליד מקום המגורים של האם.
חופשות, נסיעות לחו”ל בזמני שהות
כאשר מדובר בחופשות ובנסיעות לחוץ לארץ, נהוג לנקוט באחת משתי האפשרויות הבאות – טיסה בכפוף להסכמה מראש ובכתב של שני ההורים ולחילופין מתן הרשאה לכל הורה להוציא את הילד מן הארץ למשך תקופה מוגבלת מדי שנה, ללא צורך באישור מראש מן ההורה השני.
האם זמני שהייה משפיעים על המזונות?
אכן, זמני השהייה עשויים להשפיע על היקף המזונות. כך, על פי הלכת בע"מ 919/15, שנפסקה על ידי בית המשפט העליון בשנת 2017, תשלום המזונות צריך להתבסס על עיקרון השוויון. הפועל היוצא של הלכה זו הוא שזמני שהייה שוויוניים יובילו לחלוקה מאוזנת של תשלומי המזונות בין האב לאם.
התייעצות עם עורך דין מזונות מנוסה כמו עורך דין מיכאל פיינברג תאפשר לכם להבטיח כי זמני שהות עם הילדים (הסדרי ראייה לשעבר) יהיו הוגנים וכי תשלומי המזונות יהיו שקולים ומתונים אף הם, כך שזכויותיו של אף צד לא תקופחנה.