משמורת משותפת

להאזנה:

משמורת משותפת מאפשרת להורים שמפרקים את היחסים ביניהם לחלוק שווה בשווה בטיפול בילדיהם, לרבות דאגה לרווחתם, כלכלתם ואושרם. זהו סוג המשמורת המאפשר לשני ההורים להישאר מעורבים לחלוטין בחיי הילדים ולא לאבד את הקשר עמם בשל הפרדת הזוגיות, תוך נשיאה בנטל הטיפול המלא של ילדיהם בכל המובנים והתחומים.

משמורת משותפת והגדרת האחריות ההורית

עקרונית, סוג זה של משמורת קובע כי שהות הילדים אצל הוריהם תתרחש שווה בשווה, לרבות קבלת החלטות משמעותיות בחיי הילד שיבוצעו במשותף ומתוך כוונה לספק לילד את צרכיו המלאים. ועם זאת, כל זוג יכול לקבוע בדרך מעט שונה את ההסדר במסגרת הסכם הגירושין כל עוד הדבר מהווה את טובתו של הילד ומגשים את צרכיו.

בהתאם לפסק דין מבית המשפט העליון לעניין המשמורת המשותפת, נקבע כי אבות החייבים במזונות ילדים ונמצאים במשמורת משותפת, לא ישאו לבדם בנטל המזונות אלא רק עד לגיל 6 שנים.

החל מגיל 6 ועד גיל 15, ישאו שני ההורים בעלויות זהות או דומות תוך שהם מכלכלים את ילדיהם ישירות בזמנים שבהם מתרחשת השהות עמם. חשוב לציין כי הפסיקה הורחבה גם לסוגים אחרים של משמורת, כך שהגדרת התשלום תתרחש על פי רוב בהתאם לזמני השהות של כל הורה, גם ללא קשר להגדרת המשמורת עצמה.

למי תתאים משמורת משותפת לאחר הגירושין?

כל הליכי הגירושין כרוכים בטלטלה רגשית ובקשיים אישיים, בייחוד כאשר קיימים לבני הזוג ילדים משותפים. עד לפני מספר שנים, "הפרדת הכוחות" בין בני זוג התרחשה באופן כזה שאחד מבני הזוג (האם בדרך כלל) מקבל עליו משמורת ואילו ההורה השני נמצא בהסדרי ראייה, שמצמצמים מאוד את נוכחותו עם הילדים ומעורבותו הכללית בחייהם.

לקביעת משמורן יחיד יש השלכות רבות, לרבות מרחב הפעולה לפי הבנתו האישית ללא כל התחשבות בהורה האחר, מה שיוצר התנגשויות פוטנציאליות בין הצדדים גם בהמשך. לפיכך בתי המשפט חותרים באופן אידיאלי להשגת משמורת ילדים משותפת, בדרך של גישור בין הצדדים שתאפשר להם להגיע להסכמות הדדיות בנושא ומתוך ראיית טובת הילדים בעיקר.

למשמורת המשותפת יש חלוקה שווה בימי החזקת הילדים, כך שכל הורה מעורב ופעיל בחיי ילדיו לחלוטין. משמורת זו תדרוש המשך תקשורת מצוינת בין ההורים למרות הפרדת הזוגיות, כך שעליהם להסכים לנהל ביניהם קשר תקין גם עתידית, למשך שנים רבות.

חזקת הגיל הרך וחשיבותה לעניין המשמורת

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב, 1962) קבע עד לפני מספר שנים כי קטין שטרם הגיע לגיל 6 שנים יהיה בחזקת אמו, מטעמים פסיכולוגיים וגם מסורתיים. חזקה זו נידונה בוועדת שניט שבה הומלץ לבטל את החזקה ולאמץ את מודל האחריות ההורית המשותפת ללא קשר לגיל הילד. לאור המלצות הוועדה, נקבע כי חזקת הגיל הרך תוגבל לגיל שנתיים.

יחד עם זאת, צריך להתייחס גם לאורח החיים החדש של הילד בעת פרידת הוריו, שמבטא עדיין חלק גדול מתהליכי קבלת ההחלטות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים.

למעשה, ככל שגילו של הילד קטן יותר, המשמורת המשותפת עלולה להתברר כמורכבת יותר: ילדים קטנים מתקשים להסתגל לאורח החיים הדורש מהם שהות מכאן ומכאן, לישון במיטה בבית אחר, להישאר ללא אחד ההורים ולהימצא ללא אמם שעה שהיא עדיין מניקה.

ולכן בתי המשפט עדיין נוטים לפסוק לילדים שמתחת לגיל 6 משמורת מלאה לאם. וכך כאשר יגדל הילד וכל עוד ירצו בכך הוריו, ניתן יהיה לדון שנית בסוגיה ולשנות את הסדרי הראייה למשמורת משותפת, כמובן בתנאי ששינוי זה יהיה לטובת הילד.

יתרונות וחסרונות במשמורת המשותפת

ניתן למצוא יתרונות רבים במשמורת המשותפת, בראשם רמת המעורבות הטובה והתקינה של שני ההורים בחיי ילדיהם, בטיפול בהם ובגידולם. הילדים זוכים בשל כך לזמינות, יחס וטיפול שווה מכל אחד מהוריהם מבלי לאבד את הקשר עמו ובכפוף להתנהלות הורית תקינה ומסודרת בין הצדדים.

חסרונותיה של משמורת זו מתבטאים בעיקר בפערים במצבם הנוכחי של ההורים, כמו למשל כאשר אחד ההורים מבקש להתגורר במקום מרוחק יותר מטעמים כלכליים או משפחתיים, מה שמאלץ בחלוקה לשני בתים שנמצאים במרחק לא מבוטל זה מזה. במקרים אלה קובע החוק הגבלת מרחק מסוימת לצורך קיום המשמורת המשותפת וגם את רף ההוצאות הכלכליות לצורך גידול הילדים.

תשלומי מזונות במשמורת ילדים משותפת

על פניו, משמורת משותפת אמורה לבטל את תשלום המזונות של האב, ששותף מלא לגידול ילדיו ולכן נושא בכל נטל ההוצאות הכרוכות בגידולם ללא הבדל מהאם. אלא שמבחינה משפטית חובת המזונות עודנה חלה על האב גם במשמורת המשותפת, כך שהוא נדרש להעביר עד לגיל שש את דמי המזונות החודשיים לאם.

הדבר יוצר בעיה מורכבת, לפיה האב נדרש לשלם פעמיים ורק במקרים בודדים נפסק ביטול המזונות בשל מצב שכזה. במקרים אחרים, פעלו האבות להפחתת סכום המזונות לסכום המינימלי ביותר. גם עניין זה מהווה השלכה לא מבוטלת לעניין סוג המשמורת וייתכן שמתבטא כחיסרון כלכלי מבחינתו של האב.

לפיכך מומלץ תמיד לפנות לעורך דין המתמחה בדיני משפחה להתייעצות מוקדמת, שתאפשר את הבנת כל הזכויות וההשלכות שנובעות מהמשמורת המשותפת להבדיל ממשמורת ילדים בלעדית, לרבות החובות המוטלות על כל אחד מהצדדים ואופן הטיפול בסוגיות עתידיות, כמו מחלוקות שעשויות לצוץ בין ההורים.

עורך הדין יוכל ללוות את ההורים בסוגיות כמו הגדרת זמני השהות, שינוי כתובת הילד, השלכות לגבי תחומי חייו השונים והפחתה בסכום המזונות ובהתאם למקרה ולמאפייניו.

לסיכום:

משמורת משותפת נתפסת כסוג המשמורת האידיאלית ביותר לשמירה על טובת הילדים, אך היא דורשת ביחסים יציבים ותקינים בין ההורים על אף פרידתם, מה שלא תמיד בא לידי ביטוי בעקבות הפרידה שמותירה אחריה משקעים רבים.

לסוג זה של משמורת יש השלכות רבות על שני הצדדים, בדגש על קבלת החלטות לעניין מקומות המגורים, היכולות הכלכליות של שני הצדדים ותשלום המזונות מצידו של האב והאפשרות למשמורת זו עד לגיל 6.

על מנת להגיע להסכם גירושין יעיל שלוקח את כל המשתנים הללו בחשבון ומסייע לבני הזוג לנתב את הליך הפירוק מבלי לפגוע בזכויותיהם ובטובת ילדיהם, מומלץ לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין משפחה מיומן. לעורך הדין מיכאל פיינברג הניסיון המקצועי, הידע והכלים הטובים ביותר לניהול הליך הגירושין ובאפשרותכם להתייעץ עמו בנושא ולקבל ייצוג משפטי לעניין המשמורת בכל שלב.