להאזנה:
אחד מהעקרונות הבסיסיים ביותר בעולם הצוואות הוא עקרון חופש הציווי. מאחורי העקרון הזה מסתתרת התפיסה כי כשם שלאדם הזכות להחליט על רכושו עוד בחייו, נתונה לו הזכות להחליט מה יקרה עם רכושו לאחר מותו. לכן על פי עקרון חופש הציווי, במידה ואדם הותיר אחריו צוואה, עזבון המנוח הכולל את כלל רכושו, נכסיו וזכויותיו יחולקו לאחר מותו על פי הקבוע בצוואתו.
בכדי שיתקיים עקרון חופש הציווי, נדרש כי הצוואה תייצג את רצונו האמיתי של המצווה, שכן מטרת העל היא הגשמת רצון המצווה. אולם, המחוקק הבין כי ייתכנו מקרים בהם עשויות ליפול טעויות בצוואה, ולכן העניק סמכויות לבית המשפט להורות על תיקון טעויות בצוואה, ובמקרים מסוימים אף לבטלה.
תיקון טעויות בצוואה על ידי המצווה
המקרים הסבוכים מתעוררים כשמתעוררות שאלות בנוגע לצוואה לאחר מות המצווה. בטרם ניגע במקרים הללו, ובכדי להשלים את התמונה במלואה נדון בקצרה באפשרות תיקון טעויות בצוואה על ידי המצווה עוד בחייו.
מצווה המעוניין בביטול הצוואה, שינויה בגין טעות או מכל סיבה אחרת שיראה לנכון, יכול לעשות זאת בשלוש דרכים שונות הקבועות בסעיף 36 לחוק הירושה:
השמדת הצוואה בידי המצווה: עצם השמדת הצוואה על ידי המצווה, תיחשב כביטול הצוואה. ההשמדה יכולה להיעשות בדרכים שונות דוגמת קריעת הצוואה, גריסתה או שריפתה.
צוואה חדשה: עצם עריכת צוואה חדשה על ידי המצווה מבטלת צוואות קודמות ככל שהיו כאלה. ביטול הצוואות הקודמות מתקיים גם אם המצווה לא כתב זאת בצוואתו במפורש.
ביטול הצוואה על ידי הודעת ביטול: על פי סעיף 36 לחוק הירושה, המצווה רשאי לבטל את הצוואה שלו בכל אחת מהדרכים בהן אפשר לערוך צוואה. דרכים אלו כוללות את ביטול צוואה בפני עדים, ביטולה של הצוואה באמצעות כתב היד של המצווה, ביטול בעל פה כשהמצווה סמוך למותו וביטולה של הצוואה בפני גורם המוסמך לערוך צוואה דוגמת רשם לענייני צוואה או שופט.
סוגי טעויות בצוואה המתגלות לאחר מותו של המצווה
ישנם שני סוגי טעויות העשויות להתגלות בצוואה לאחר מותו של המצווה – טעות עובדתית וטעות סופר.
טעות עובדתית
דינה של טעות עובדתית נמצאת בסעיף 30(ב) לחוק הירושה. סעיף זה מתייחס למקרה בו כותב הצוואה ערך את צוואתו מתוך תפיסה שגויה ביחס למציאות או ביחס לעובדות, כאשר תפיסה שגויה זו הובילה אותו לכתוב את הצוואה כפי שכתב.
דוגמא למקרה כזה יכולה להיות כאשר המצווה קובע כי אחד מילדיו יירש דירה בנפרד מאחיו מתוך התפיסה כי הוא היחיד ללא דירה מבין האחים, אך בפועל אותו הילד מחזיק בדירה שהמצווה לא ידע על קיומה. דוגמא נוספת יכולה להיות שהמוריש קבע כי פלוני יירש סכום כסף מסוים מתוך תפיסה שגויה כי אותו פלוני מחוסר עבודה, אך למעשה לפלוני יש עיסוק ופרנסה.
טעות סופר
טעות סופר כשמה כן היא. על פי סעיף 32 לחוק הירושה מדובר בטעות הנוגעת בביטוי, מילה או ספרה הכתובים בצוואה. בנוסף, על פי סעיף 32 גם טעויות כגון תיאור שגוי של אדם, תיאור שגוי של נכס, תאריך, מספר חשבון ותאריך נכנסים לגדרה של טעות סופר.
כלומר, בניגוד לטעות עובדתית, טעות סופר מתייחסת למקרים בהם המוריש ידע את העובדות אלא שנפלה בצוואתו מעין טעות קולמוס. דוגמא לטעות סופר יכולה להיות טעות ברישום מספר תעודת הזהות בצוואה, טעות ברישום מספר חשבון בנק, כתיבה לא מדויקת של מספר הגוש והחלקה של נכס מסוים וכיו"ב. יש להוסיף כי על פי הפסיקה גם טעויות כתיב, פיסוק ותחביר עשויים להיחשב כטעות סופר.
האם ניתן לשנות את הצוואה במקרה ונפלה טעות?
על פי הוראות סעיף 30(ב) והוראות סעיף 32 לחוק הירושה, ישנה סמכות לבית המשפט (ולעיתים לרשם) להורות על תיקון טעויות בצוואה, הן בנוגע לטעות סופר והן בנוגע לטעות עובדתית. נטל ההוכחה בדבר הוכחת הטעות מוטל על הטוען לטעות.
כאשר מדובר בטעות סופר, במידה וניתן לקבוע באופן ברור מה הייתה כוונת המצווה חרף טעות הסופר, ניתן לתקן את הצוואה. התיקון עצמו יכול להיעשות באמצעות הרשם לענייני ירושה, או על ידי בית המשפט אם ברקע תיקון הטעות עומדת התנגדות לצוואה שהועברה בידי הרשם לבית המשפט.
כאשר מדובר בטעות עובדתית קובע סעיף 30(ב) לחוק הירושה כי במידה והוכחה הטעות, לבית המשפט נתונה הסמכות לתקן את הצוואה אם בכוחו לקבוע על סמך הוכחות וראיות מה היה כותב המנוח בצוואתו אלמלא הטעות. במידה ובית המשפט התרשם שיש טעות, אך הוא לא מסוגל לקבוע על סמך חומר הראיות מה היה רצון המנוח בלי הטעות, עליו לבטל את הצוואה.
מה יש להוכיח לשם תיקון טעויות בצוואה במקרה של טעות עובדתית או סופר?
על פי חוק הירושה בכדי להוביל לתיקון הצוואה יש להוכיח לרשם או לבית המשפט את קיומה של טעות (טעות עובדתית או טעות סופר בהתאם לנסיבות). בנוסף, יש להוכיח כי טעות הסופר או הטעות העובדתית הובילו לטעות הכתובה בצוואה ("קשר סיבתי").
לאחר הוכחת הדברים הללו, יש להוכיח מה הייתה כוונתו של המצווה אלמלא הטעות, וכאן ישנו פער משמעותי אם מדובר בטעות סופר או בטעות עובדתית. כאשר מדובר בטעות סופר, במקרים רבים ניתן להוכיח די בקלות מה הייתה כוונת המצווה.
כך למשל כאשר ישנו בלבול במספר תעודת הזהות, אך ברור לכול לאיזה אדם התכוון המצווה, מדובר בטעות הפשוטה לתיקון. כך למשל כאשר למצווה יש נכס נדל"ן יחיד אותו התכוון להוריש ונפלה טעות פשוטה במספר הגוש והחלקה, ברור לאיזה נכס בדיוק התכוון המצווה וניתן לתקן זאת בקלות.
מנגד, גם אם הוכחה טעות עובדתית שהובילה לטעות בצוואה עצמה, לעיתים קשה מאוד לקבוע מה היה רצונו של המצווה אלמלא הטעות. כך למשל במקרה והוכחה הטעות מהדוגמא לעיל לפיה פלוני יירש את רכוש המצווה מתוך תפיסה שגויה כי הוא מחוסר עבודה, עדיין קשה מאוד לקבוע כיצד היה קובע לחלק את רכושו בצוואתו אלמלא הטעות.
על הטוען לטעות עובדתית להוכיח אותה בראיות שונות דוגמת הנסיבות בהן כתב המצווה את הצוואה, נסיבות חיצוניות של חייו, אישיותו של המצווה, וכן מה היו רצונותיו, תפיסותיו ודעותיו. ממילא מובן מאליו כי מדובר בדברים הקשים להוכחה לאין ערוך מהוכחת רצון המצווה כאשר מדובר בטעות סופר.
מה קורה במידה והמצווה היה מודע לטעות בצוואה עוד בחייו?
המתנגדים לשינוי הצוואה עשויים לטעון כי המצווה היה מודע לטעות ולכן לא ניתן לתקן את הצוואה או לבטלה. כלומר, רצונו של המצווה היה להותיר את הצוואה יחד עם "הטעות". טענה שכזו מבוססת על סעיף 31 לחוק הירושה הקובע שלושה תנאים לכך: (1) המצווה היה מודע לטעות בצוואתו. (2) חלפה לפחות שנה מהיום שנודע לו על הטעות. (3) היה בכוחו של המצווה לבטל את הצוואה באחת הדרכים שתוארו לעיל והוא לא עשה זאת.
אם יתקיימו שלושת התנאים האלו, בית המשפט עשוי לקבוע כי יש לקיים את הצוואה כלשונה וככתבה על אף שהוכחה הטעות.
לסיכום
חשוב להבין את נקודת המוצא בכיבוד הצוואה. המטרה היא לקיים את עקרון חופש הציווי של המצווה, ולכן כאשר ישנה טעות בצוואה הרי שהצוואה אינה מכבדת את רצונו האמיתי של המצווה.
תיקון טעויות בצוואה הוא כלי שמאפשר את קיום הצוואה על פי רצון המצווה. לכן כאשר מדובר בטעות סופר קל יותר להבין מה היה רצון המצווה וממילא גובר הסיכוי שתתוקן הצוואה. מנגד, כאשר מדובר בטעות עובדתית גילוי רצון המצווה מורכב יותר, ולכן לבית המשפט יהיה קשה יותר להורות על תיקון הצוואה.
לפרטים נוספים ודרכים יעילות לשיפור התנאים בכל הקשור בצואות וירושות ניתן לפנות לעו"ד מיכאל פיינברג.
